Le texte Le vocabulaire Les révisions
Ktouboth
Daf 59a
מְזוֹנוֹת תַּחַת מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּמָעָה כֶּסֶף תַּחַת מוֹתָר, וְכֵיוָן דְּלָא קָא יָהֵיב לַהּ מָעָה כֶּסֶף — מוֹתָר דִּידַהּ הָוֵי. רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה סָבַר: תִּקְּנוּ מְזוֹנוֹת תַּחַת מוֹתָר, וּמָעָה כֶּסֶף תַּחַת מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וְכֵיוָן דְּקָא יָהֵיב לַהּ מְזוֹנֵי, מוֹתָר דִּידֵיהּ הָוֵי.
Traduction
sustenance in exchange for her earnings, and the silver ma’a coin that he must give her in exchange for the surplus that she continues to make beyond her quota. And since he does not give her a silver ma’a the surplus is hers, unless some of it is left after her death, in which case the husband inherits it. Rav Adda bar Ahava maintains that they established sustenance in exchange for the surplus, and a silver ma’a in exchange for her earnings. And since he provides her with sustenance, the surplus is his, and therefore the sanctity takes effect on it immediately when she produces the surplus.
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? מָר סָבַר: מִידֵּי דִּשְׁכִיחַ מִמִּידֵּי דִּשְׁכִיחַ. וּמָר סָבַר: מִידֵּי דְּקִייץ מִמִּידֵּי דְּקִייץ.
Traduction
The Gemara asks: With regard to what do they disagree? The Gemara explains: One Sage, i.e., Rav and Shmuel, holds that they established something common in exchange for something common. Consequently, they established sustenance, which is common, in exchange for earnings, which are also common. And one Sage, Rav Adda bar Ahava, holds that they established something with a fixed amount in exchange for something with a fixed amount. Consequently, since a silver ma’a is a fixed amount and the quota of a woman’s earnings is also fixed, they established one in exchange for the other.
Rachi non traduit
מזונות שכיחי ומעשה ידיה שכיח ומותר לא שכיח. מעה כסף קייץ ומעשה ידיה קייץ כדתנן (לקמן כתובות דף סד:) מה היא עושה משקל חמש סלעים:
מֵיתִיבִי: תִּקְּנוּ מְזוֹנוֹת תַּחַת מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ! אֵימָא: תַּחַת מוֹתַר מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ.
Traduction
The Gemara raises an objection to Rav Adda bar Ahava’s opinion from a baraita: They established sustenance in exchange for her earnings. Apparently, sustenance is not in exchange for the surplus. The Gemara answers by emending the text of the baraita: Say: They established sustenance in exchange for the surplus of her earnings.
תָּא שְׁמַע: אִם אֵינוֹ נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶּסֶף לִצְרָכֶיהָ — מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהּ. אֵימָא: מוֹתַר מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהּ. וְהָא עֲלַהּ קָתָנֵי: מָה הִיא עוֹשָׂה לוֹ — מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים שְׁתִי בִּיהוּדָה!
Traduction
The Gemara attempts another proof from a mishna (64b): Come and hear: If he does not give her a silver ma’a for her needs, her earnings belong to her. This indicates that the earnings were established in exchange for the silver ma’a, as Rav Adda bar Ahava contended. The Gemara rejects this by emending the text of the mishna: Say: The surplus of her earnings belongs to her. The Gemara challenges the emendation: But it is taught in the continuation of this mishna: What is the fixed amount that she must earn for him? She must spin the weight of five sela of threads of the warp in Judea, which is the equivalent of ten sela according to the measurements of the Galilee. This clause implies that the mishna is not discussing the surplus but rather the quota of her required earnings.
Rachi non traduit
והא עלה קתני. במתני':
ומה היא עושה לו. ומדפריש בתר מעשה ידיה ומה היא עושה לו מכלל דרישא במעשה ידיה איירי ולא במותר:
שתי. קשה לטוותו יותר מן הערב:
הָכִי קָאָמַר: מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ כַּמָּה הָוֵי, דְּלִידַּע מוֹתָר דִּידַהּ כַּמָּה — מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים שְׁתִי בִּיהוּדָה, שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְלָעִים בַּגָּלִיל.
Traduction
The Gemara answers: This is what it is saying: How much is the required amount of her earnings, so that one can know how much of what she produces constitutes the surplus, and to this the mishna replied: The weight of five sela of threads of the warp in Judea, which is the equivalent of ten sela according to the measurements of the Galilee.
Rachi non traduit
הכי קאמר. [לעולם במותר איירי ברישא והכי קאמר] סיפא ומה היא עושה לו עיקר דנדע מותר מאי ניהו:
משקל חמש סלעים. סלע של יהודה כפליים במשקל סלע של גליל:
אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר.
Traduction
§ Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan the Cobbler. A husband may not consecrate his wife’s earnings at all, as they have not yet come into being.
וּמִי אָמַר שְׁמוּאֵל הָכִי? וְהָתְנַן: ''קוּנָּם שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה לְפִיךָ'' — אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָפֵר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יָפֵר, שֶׁמָּא תַּעֲדִיף עָלָיו יָתֵר מִן הָרָאוּי לוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אָמַר: יָפֵר, שֶׁמָּא יְגָרְשֶׁנָּה וּתְהֵא אֲסוּרָה לַחֲזוֹר.
Traduction
The Gemara asks: And did Shmuel actually say this? But didn’t we learn in a mishna (Nedarim 85a): If a woman said: What I make to feed you, i.e., what I earn for you, is forbidden like an offering [konam], the husband does not need to nullify this vow. She has a prior obligation to work for him, and therefore the konam cannot take effect on something that does not belong to her. Rabbi Akiva says: Even so, the husband should nullify the vow, lest she produce more earnings than is appropriate for him, and the konam will then take effect on the surplus amount. Rabbi Yoḥanan ben Nuri said: He should nullify the vow for a different reason, lest he divorce her. Since she rendered her earnings forbidden to him, she will be prohibited from remarrying him after her divorce, as it would then be impossible for him to avoid benefiting from his wife’s earnings.
Rachi non traduit
מי אמר שמואל הכי. והאמר שמואל לעיל במותר לאחר מיתה פליגי ועלה א''ר יוחנן הסנדלר חולין ואע''פ דהשתא דידיה הוא אלמא טעמא דר' יוחנן משום דבר שלא בא לעולם הוא שעדיין לא מתה ואין לו רשות במותר הואיל ואינו מעלה לה מעה כסף ובהא אמר שמואל הלכה:
והתנן קונם שאני עושה לפיך. מה שאני עושה יהיה קונם לפיך יהי עליך כהקדש מליהנות לו:
אינו צריך להפר. נדר זה שאין בה כח להקדישו לפי שהוא שלו:
שמא תעדיף עליו. יותר ממה שפסקו לה חכמים משקל חמש סלעים דמותר זה אינו שלו ויכולה להקדישו:
ר' יוחנן בן נורי אומר. אף עיקר מעשה ידיה צריך הפרה:
שמא יגרשנה. ויהא הנדר חל שמשגרשה אינה משועבדת לו למעשה ידיה:
ותהא אסורה לחזור לו. לפי שנאסר מעשה ידיה עליו ואי אפשר לו ליזהר שלא תטחון ולא תאפה וכל שאר מלאכות השנויות במשנתנו שהאשה עושה לבעלה:
Tossefoth non traduit
קונם שאני עושה לפיך. אפילו גרסי' שאיני לא הוי דבר שאין בו ממש דהא תנן בפ' בתרא דנדרים (דף פא:) קונם שלא אתן תבן לפני בקרך אינו יכול להפר:
אינו צריך להפר. במעלה לה מזונות ומעה כסף איירי ולכך אינו צריך להפר שהמותר הכל שלו ואם משום העדפה שעל ידי הדחק גם היא שלו ואין לפרש טעם דאין צריך להפר משום דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם דאם כן בחנם נקט מה שאני עושה לפיך דליתני מקדיש ידי עצמו:
רבי עקיבא אומר יפר. דקסבר דהעדפה שעל ידי הדחק הוי לאשה כדאמרינן בריש מציאת האשה (לקמן כתובות סו. ושם) וא''ת והיאך יכול להפר והא אין זה מדברים שבינו לבינה וי''ל דחשיב בינו לבינה לפי שאינו יכול ליזהר וליקח ממש בצמצום את הראוי לו ולהניח שאינו ראוי לו א''נ גם חלקה משועבד לו שילקח בהם קרקע והוא יאכל פירות וא''ת אם כן איך יכולה להדירו כיון דמשועבדת ליה דאלמוה רבנן לשעבודיה דבעל כדאמר בסמוך וי''ל דדוקא בעיקר מעשה ידיה הוא דאלמוה שהם לבעל לגמרי אבל הכא דלאו דידיה נינהו אלא לפירות בעלמא לא אלמוה:

שמא יגרשנה כו'. ואם תאמר ולרב דאמר יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה למה לי למנקט שמא יגרשנה לימא שמא תאמר איני ניזונת ואיני עושה וי''ל דהא לא שכיח שתהא אומרת כן:
וְאָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. כִּי אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, לְהַעְדָּפָה.
Traduction
And Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri, who maintains that the wife can render her future earnings prohibited to her husband before these earnings have come into being, with the prohibition to go into effect after she divorces. This would imply that Shmuel holds that it is possible to consecrate an object that has not yet come into the world, contrary to what Rabbi Yoḥanan the Cobbler said. The Gemara answers: When Shmuel said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri, he was referring only to the surplus.
Rachi non traduit
ואמר שמואל הלכה כו'. אלמא לכשיגרשנה חל הנדר אלמא אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם שעדיין לא גירשה:
כי אמר שמואל הלכה כר' יוחנן בן נורי להעדפה. קאמר כלומר הלכה דיפר ולאו מטעמיה דאילו לר' יוחנן עיקר מעשה ידיה צריך הפרה ולשמואל משום העדפה שמא תעדיף על הראוי הוא דאמר יפר והשתא נמי הוה מצי לאקשויי סוף סוף לא בא לעולם דהא לא נעשה אלא אקשי ליה קושיא אחריתא:
Tossefoth non traduit
כי אמר שמואל הלכה כרבי יוחנן בן נורי להעדפה. פירוש הקונטרס מגומגם כמו שפירש בעצמו ונראה לר''ת דהכי פירושו להעדפה דסבר לה שמואל כרבי יוחנן בן נורי בהא דהעדפה לבעל ובתר הכי גריס ונימא הלכה כתנא קמא אי נמי אין הלכה כרבי עקיבא וכן פירש ר''ח:
וְלֵימָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לְהַעְדָּפָה! אִי נָמֵי: אֵין הֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא! אִי נָמֵי: הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא!
Traduction
The Gemara asks: If so, let him say explicitly that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri with regard to the surplus, or alternatively, he should say that the halakha is not in accordance with the first tanna, or alternatively, he should simply say: The halakha is in accordance with Rabbi Akiva, who is concerned about the surplus amount.
Rachi non traduit
אין הלכה כת''ק. דאמר אין צריך להפר אלא יפר:
אֶלָּא, אָמַר רַב יוֹסֵף: קוּנָּמוֹת קָאָמְרַתְּ? שָׁאנֵי קוּנָּמוֹת, מִתּוֹךְ שֶׁאָדָם אוֹסֵר פֵּירוֹת חֲבֵירוֹ עָלָיו, אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם.
Traduction
Rather, explain it differently, as Rav Yosef said: Did you speak about konamot to prove your contention that one can consecrate objects that have not yet come into the world? Konamot are different, as they have a special status, since a person can prohibit another’s produce to himself. If one says to another: Your produce is konam to me, it is prohibited for him to eat that produce, although it does not belong to him and the prohibition will apply to it only when it reaches his domain. This indicates that a konam has unique power that enables a person to consecrate an object that has not yet come into the world, which according to Rabbi Yoḥanan the Cobbler is an exception to the principle. Consequently, Shmuel’s ruling in accordance with Rabbi Yoḥanan ben Nuri with regard to konamot is not relevant to his opinion on the issue of a wife’s earnings.
Rachi non traduit
אלא אמר רב יוסף. לעולם הלכה ומטעמיה קאמר ומשום שמא יגרשנה:
ושאני קונמות. הקדש שאינו הקדש לכל אלא על אדם אחד בלשון קונם:
מתוך. שהוא תופס במקום שאין סתם הקדש תופס שאדם אוסר פירות חבירו עליו ואומר קונם פירות פלוני עלי ובסתם הקדש אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו הלכך אדם אוסר עליו נמי דבר שלא בא לעולם אבל מתני' במקדיש הקדש גמור איירי ואינו ממהר לתפוס כקונם:
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: בִּשְׁלָמָא אָדָם אוֹסֵר פֵּירוֹת חֲבֵירוֹ עָלָיו — שֶׁכֵּן אָדָם אוֹסֵר פֵּירוֹתָיו עַל חֲבֵירוֹ. יֶאֱסֹר דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹלָם עַל חֲבֵירוֹ, שֶׁכֵּן אֵין אָדָם אוֹסֵר פֵּירוֹת חֲבֵירוֹ עַל חֲבֵירוֹ?
Traduction
Abaye said to him: This analogy cannot serve as a proof. Granted, a person can prohibit another’s produce to himself, but this is possible because a person can prohibit his own produce to another. In both cases there is at least one aspect of the prohibition that is in his domain, either when he forbids another’s produce to himself, or when he forbids produce in his own possession to others. However, one cannot prohibit an object that has not yet come into the world to another, since a person cannot prohibit another’s produce to another. Just as he cannot make a konam and render prohibited to another person produce that is not in his possession, he also cannot render prohibited to another person produce that has not yet come into the world. If so, how can a woman render her earnings prohibited to her husband by a konam if those earnings have not yet come into the world?
Rachi non traduit
אמר ליה אביי. ומה ראיה פירות חבירו עליו לכאן שהן פירות חבירו על חבירו דעכשיו היא משועבדת לו למעשה ידיה ואינה ראויה להתפיסו בקונם ולכשיגרשנה קאמר דחייל ועוד שעדיין לא נעשית המלאכה עד לאחר גירושין וחזרה:
בשלמא אדם אוסר פירות חבירו עליו. בקונם שהרי אדם אוסר פירותיו על חבירו בין בלשון קונם לחבירו לבדו בין שהקדישו סתם הקדש גמור:
יאסר דבר כו'. בתמיה:
שכן אין אדם כו'. שממקום שבאת אין אתה יכול ללמוד איסור שהרי אף בקונם אין אוסר פירות חבירו על חבירו לומר קונם פירותיך עליך:
Tossefoth non traduit
בשלמא אדם אוסר פירות חבירו עליו שכן אוסר פירותיו על חבירו. פירוש דהתם אוסר משום דאחד מהן ברשותו יאסור דבר שלא בא לעולם על חבירו שאין לא זה ולא זה ברשותו שכן אין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו לפי ששניהן אינם ברשותו:
אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: בְּאוֹמֶרֶת ''יִקְדְּשׁוּ יָדַי לְעוֹשֵׂיהֶם'', דְּיָדַיִם אִיתַנְהוּ בָּעוֹלָם.
Traduction
Rather, the Gemara rejects that explanation and instead explains as Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: The mishna does not refer to a case where she said: My earnings are konam to you, but rather to one when she says: My hands are consecrated to the One Who made them, and this konam can take effect because the hands do exist in the world.
Rachi non traduit
באומרת יקדשו ידי כו'. שהמלאכה כמי שבאת לעולם ועל הגירושין שלא באו קא מסיק ואזיל ומתניתין באומר מעשה ידיך הקדש:
וְכִי קָאָמְרָה הָכִי מִי מַקְדְּשָׁה? הָא מְשַׁעְבְּדָא לֵיהּ! דְּאָמְרָה לְכִי מִיגָּרְשָׁה.
Traduction
The Gemara asks: When she says this in such terms does it become consecrated? She is subjugated to her husband with regard to her earnings, so how can she consecrate that which is not hers? The Gemara answers: She says that the consecration will take effect when she will get divorced from her husband.
וּמִי אִיכָּא מִידֵּי דְּאִילּוּ הַשְׁתָּא לָא קַדִּישׁ וּלְקַמֵּיהּ קַדִּישׁ? אָמַר רַבִּי אִלְעַאי: אַלְּמָה לָא? אִילּוּ הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ''שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי מוֹכֵר לְךָ לִכְשֶׁאֶקָּחֶנָּה מִמְּךָ תִּיקְדַּשׁ'', מִי לָא קָדְשָׁה?
Traduction
The Gemara asks: Is there anything one would do that if done at present, the consecration could not take effect and in the future the consecration could take effect? Rabbi Elai said: Why not? If one told another: This field that I am selling to you will be consecrated when I buy it back from you, doesn’t that field become consecrated when he buys it back? It appears that one can cause an item to become consecrated in the future although at present he cannot consecrate it.
Rachi non traduit
ומי איכא מידי כו'. כלומר תירצת לא בא לעולם דמלאכה לא בא לעולם דגירושין לא תירצת דאילו השתא לית לה רשותא לאקדושיה והיכי קדיש לקמיה:
אלמה לא. בתמיה:
מי לא קדשה. אם מכרה וחזר ולקחה:
Tossefoth non traduit
לכשאקחנה ממך כו'. ואע''ג דהתם קאמר לכשאקחנה והכא לא קאמרה לכשאתגרש אין נראה לו לחלק:
מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי יִרְמְיָה: מִי דָּמֵי? הָתָם, בְּיָדוֹ לְהַקְדִּישָׁהּ. הָכָא, אֵין בְּיָדָהּ לְגָרֵשׁ אֶת עַצְמָהּ. הָא לָא דָּמְיָא אֶלָּא לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ''שָׂדֶה זוֹ שֶׁמָּכַרְתִּי לְךָ, לִכְשֶׁאֶקָּחֶנָּה מִמְּךָ — תִּיקְדַּשׁ'', דְּלָא קָדְשָׁה.
Traduction
Rabbi Yirmeya objects to this: Are these cases comparable? There, with regard to a field, since the field that he is selling belongs to him at the time of the sale, it is in his power to consecrate it now. Therefore, he can effect sanctity on it at a later point as well. But here, it is not in her power to divorce herself. Consequently, the analogy is invalid. Rather, this is comparable only to a different case, when one says to another: This field that I already sold to you will be consecrated when I buy it back from you. In that case the field is not consecrated, as, when he said this the field was not in his possession, and one cannot consecrate an object that has not yet come into the world.
Rachi non traduit
בידו להקדישה. שהרי עכשיו שלו וכי היכי דאילו אקדשה השתא קדשה כי אמר נמי תיקדוש לקמיה קדשה:
הא לא דמיא. מסקנא דקושיא היא:
Tossefoth non traduit
הכא אין בידה לגרש עצמה. תימה דהא בידה לומר איני ניזונת ואיני עושה ויש לומר דרוצה ליישב גם אליבא דריש לקיש:
מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא: מִי דָּמֵי? הָתָם, גּוּפָא וּפֵירוֹת בִּידָא דְלוֹקֵחַ. הָכָא, גּוּפַהּ בִּידַהּ הוּא. הָא לָא דָּמְיָא אֶלָּא לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ
Traduction
Rav Pappa objects to this: Is Rav Yirmeya’s analogy comparable? There, the field itself and its produce are in the possession of the buyer, and therefore the seller cannot consecrate them. Here, her body is in her possession, as she owns her hands. Rather, this is comparable only to a case where one says to another:
Rachi non traduit
התם. גבי מכרתי לך אין לו עכשיו בה לא גוף ולא פירות ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו:
הכא גופה בידה הוא. והרי יקדשו ידי אמרה:
הא לא דמיא. מסקנא דאתקפתיה היא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source